חן נ' ביכורי השדה קדש אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית תוך אומדן לפיו התובעת זכאית לכל הפחות לפיצוי בסך 190,399 ₪.

התובעת בעלת משק חקלאי, מגדלת אפרסקים, תפוחים וכיוצא בזה פירות נשירים. הנתבעות אגודות חקלאיות העוסקות בין השאר בשיווק תוצרת חקלאית לסיטונאים וקמעונאים.

בין התובעת לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הוסכם כי האחרונה תשווק את יבולי שנת 2009 ו-2010 של התובעת. במסגרת זו הוסכם כי הנתבעת תעביר בתחילת העונה מקדמה לתובעת על מנת שזו תוכל לממן את הוצאות הגידול והטיפול בעצים. עוד הוסכם כי הנתבעת תקבל את הפרי מהתובעת, תמיין, תארוז, תשנע ותשווק ולאחר מכן תעביר לתובעת את הפדיון בניכוי הוצאות ועמלה.

אין חולק כי הפרי הובל לבית האריזה של הנתבעת במכלים של הנתבעת, ושם בוצעה שקילה בכניסת הפרי לבית האריזה (משקל ברוטו) ולאחר המיון (משקל נטו).

טענות הצדדים וראיותיהם

לטענת התובעת, היא נפלה קורבן לתרמית שיווקית שביצעו הנתבעות נגדה, תוך הפרת חובת הגילוי ומצג שווא לפיו היא מתקשרת עם חברה סיטונאית שתשווק את תוצרתה לשוק הקמעונאי ומהמכירה לקמעונאי תיגזר העמלה. לאמיתו של דבר, כך לטענת התובעת, הנתבעת מכרה את הסחורה לחברה סיטונאית נוספת (נתבעת 2) שהיא בתורה שווקה את התוצרת לשוק הקמעונאי. העמלה ניתנה לה מהמכירה של הנתבעת בעוד המצג היה שתקבל את העמלה מהמכירה לצרכן הסופי (רשתות השיווק) שהיא מטבע הדברים תמורה גבוהה יותר. התובעת טוענת כי הנתבעות עשו שימוש לרעה במותג "ביכורי השדה" שטבוע בשמן של מרבית חברות הקונצרן בכדי להטעותה כפי שהוסבר לעיל.

התובעת טוענת כי סוכם שלאחר שהפירות ימוינו ויישקלו, תארוז אותם הנתבעת ותשווק אותם ומהתמורה תקזז את המקדמות ששילמה לתובעת בתחילת העונה תוך שהיתרה תועבר לתובעת בניכוי 12% עמלת סיטונאי.

לטענת התובעת, על פי הסיכום, כל ההוצאות (קירור, הובלה וכד') תחולנה על הנתבעת ותהינה כלולות בעמלת הסיטונאי, למעט עלות מיון של 0.5 ₪ לקילו והובלה לבית האריזה בסך 20 ₪ למיכל. עוד טוענת התובעת כי סוכם שהנתבעת תדווח לתובעת מה המחיר בפועל בו מכרו את הפירות לצרכן הסופי ובכל מקרה נקבע כי הרף התחתון לא יפחת ממחיר סיטונאי ממוצע יומי גבוה" המפורסם ע"י משרד החקלאות.

לטענת התובעת, לימים התברר לה כי הנתבעת רימתה אותה, הן במשקל הפירות, הן במחירים שנמכרו לרוכשים והן באשר למחירים בהם זיכתה את התובעת לאחר הפחתת עמלות שעל פי החישוב הוברר שהנתבעת ניכתה ממנה עמלה בשיעור 21% (המורכבת מ 16% עמלת סיטונאי + 5% עמלת שיווק), במקום 12% כמוסכם, לפי הטענה.

לפי הערכתה של התובעת, עומדים הסכומים שלא שולמו לה, בניגוד להסכם, לשנת 2010 על סך של כ-90,000 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה והואיל והיא מבקשת לקבל הפרשים גם ביחס לשנת 2009, הועמדה התביעה לצורך תשלום אגרה על סך 190,000 ₪.

התובעת טוענת כי יש לקבל את התביעה נגד שתי הנתבעות הואיל ושיתוף הפעולה ביניהן אינו מתמצה באופן בו הן מציגות את עצמן מול לקוחות, אלא בא לידי ביטוי באחזקת המניות, מערך החשבונות וזכויות החתימה – מערך המזרים את הרווחים בסופו של יום לאותו כיס ומשאלה לא מקפידות על הפרדת הכספים והנכסים, יש לראותן כגוף אחד ואת העמלה יש לגזור מהתמורה שמקבלת נתבעת 2 ולא נתבעת 1.

הנתבעות טוענות כי לנתבעת 2 אין כל קשר לתביעה, היא מעולם לא התקשרה עם התובעת או בני ביתה, היא לא מכירה אותם ושורבבה בחוסר תום לב כנתבעת, אך על מנת להרחיב את הכיס העמוק שממנו ניתן לגבות.

לגוף התביעה, טוענת הנתבעת כי אין רגליים לטענה לפיה הוסכם על עמלה בשיעור 12% בלבד, ואין שחר לטענה לפיה הוסכם כביכול על מחיר מינימום של המחיר הסיטונאי הממוצע היומי שמפורסם ע"י משרד החקלאות.

לטענת הנתבעת, היא התנהלה באופן שקוף ביחסיה עם התובעת והעבירה לה מתחילת ההתקשרות בשנת 2009 את כל החשבוניות, לרבות הפירוט של אופן החישוב בגינו שולמו הסכומים ששולמו. כך למשל, צורף לחשבוניות פירוט ביחס למספר מיכלים, משקל ברוטו בכניסה לבית האריזה ומשקל נטו לאחר המיון (בניכוי ה-"בְּרָרָה") בפירוט זה הובאו מלוא החיובים והקיזוזים ובאופן שהתובעת יכלה לראות שאחוז העמלה שמקזזת הנתבעת עבור עצמה עומד על 21% (16% + 5%) ולא 12% כפי שנטען שהוסכם, ומכאן שאילו היה אמת בטענה לפיה הוסכם על ניכוי עמלה בשיעור 12% בלבד, הרי יש לתמוה מדוע לא עלתה כל טענה או טרוניה משנת 2009 ועד הגשת התביעה.

הנתבעת מכחישה את הטענה לזיופים במשקל, טענה מכפישה קלוטה מהאוויר ללא שמץ ראיה.

הנתבעת מוסיפה כי בשנת 2011 סירבה להמשיך בהתקשרות עם התובעת על דרך מתן מקדמה בתחילת העונה לצורך גידול הפירות, זאת הואיל והובא לידיעתה מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, לרבות תיקי הוצאה לפועל רבים, הגבלה בחשבונות בנקים וכד', באופן שחששה לשלם סכומים "על החשבון". לטענתה, רק לאחר שסירבה לשלם מקדמות אלו, עלו לראשונה טענות התובעת מושא התביעה בדבר תרמית ושלשול כספים לכיסיה ביתר, טענות שאין בהן ממש.

לטענתה הנתבעות הן שנפלו קורבן לקנוניה שיזמה התובעת ובנה, שעה שהיא מנהלת חברות קש, מצויה בהליכי פש"ר רבים, ומנסה להוציא כספים ממנה בתואנות שווא.

מטעם התובעת הוגשו שני תצהירים מטעם מר צחי חן (הוגשו וסומנו ת/1 ת/2) וכן העיד ללא תצהיר מר גיא דדוש – חקלאי וידיד של מר חן.

הנתבעות הגישו תצהיר של מר גיא ברזילי מנהל ובעל המניות בנתבעת 1 וזה שהתקשר בפועל עם בנה של התובעת (הוגש וסומן נ/4), ותצהיר מר אילן שבע – מנכ"ל הנתבעת 2 (אף הוא סומן נ/4).